פסק-דין בתיק ת"א 4037-07

1.         התובעת, קטינה, ילידת שנת 1999, נפגעה פגיעות גוף בתאונת דרכים בתאריך 14.7.05 כהולכת רגל, ע"י רכב מסוג פורד טרנזיט בעל מספר רישוי 39-821-15 (להלן: "הרכב" או "הטרנזיט").

2.         הנתבע 1 (להלן: "עליאן"), עפ"י הנטען, נהג ברכב במועד התאונה.

3.         הנתבעת 2, חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את הרכב בתעודת ביטוח חובה ביום התאונה (להלן: "כלל").

4.         קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, נתבעה גם כן בתובענה זו, לנוכח טענת כלל כי מדובר בתאונה שארעה תוך כדי "הסעה בשכר", שאינה מכוסה עפ"י תעודת החובה שהוציאה לרכב (להלן: "קרנית").

5.         קרנית שלחה הודעת צד שלישי נגד הצדדים שיפורטו להלן, בנימוק כי אם תחויב היא זכאית לפיצוי ו/או דמי השתתפות מצדדים אלה, מהטעמים הבאים:

א.         צד ג' 1 - עליאן, כיוון שנהג ברכב בעת ארוע התאונה, והיה חייב לנהוג ברכב בהתאם להוראות תעודת ביטוח החובה, שאינן מכסות "הסעה בשכר".

ב.         צד ג' 2, תאופיק אדריס (להלן: "אדריס"), וצד ג' 3, מר מסבח סלימאן, בהיותם הבעלים ו/או מחזיקים ו/או מתירי שימוש ברכב, וחייבים היו לדאוג ולוודא שנהיגתו ברכב של הנהג היא בהתאם להוראות פקודת ביטוח רכב מנועי ותעודת החובה.

6.         יצוין כבר כעת כי קרנית בסיכומיה (בסעיף 6(ד)) ביקשה למחוק ההודעה לצד שלישי נגד צד ג' 3, שכן ההודעה שנשלחה לו לא נמסרה לו.

            יצוין כי צד ג' 3 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לישיבות ביהמ"ש.

            בנסיבות אלה אני מורה כבר כעת על מחיקת ההודעה נגד צד ג' 3 ללא צו להוצאות .

7.         במסגרת תיק זה מונה לבדיקת התובעת מומחה רפואי בתחום הנוירוכירורגיה, ד"ר אוריאל ולד, שקבע לתובעת 15% נכות רפואית צמיתה (ראה חוות דעתו מיום 10.11.10 שהוגשה וסומנה במ/1, אליה גם נתייחס ביתר הרחבה להלן כשנעסוק בשאלת הנזק).

            יחד עם זאת, ולנוכח פרשה מצערת שארעה במשפחת התובעת הקטינה לאחר ארוע התאונה, ולפני בדיקת המומחה, שיתכן והשפיעה השפעה כלשהי על מצבה הנפשי של התובעת (אפשרות קיימת גם לפי דעתו של ד"ר ולד - עמ' 73 לפרו' ש' 8-9), הסכימו ב"כ הצדדים כי יש להפחית מהנכות הרפואית שנקבעה ע"י ד"ר ולד 5% נכות רפואית, שאינה קשורה לארוע התאונה הנדונה, ומקורה בטראומה המשפחתית הנובעת מאותה פרשה מצערת שארעה בתוך משפחת התובעת (ומפאת צנעת הפרט לא ארחיב בנדון, אך הדבר מתועד בפרוטוקול ובהרחבה, וראה גם נ/14). 

            על כן הגיעו הצדדים להסכמה כי נכותה הרפואית של התובעת בגין התאונה דנן תהא בשיעור כולל של 10% לפי חלוקה כדלקמן:

            5% - בגין קונטוזיה (מרכיב הנובע מפגיעה במרקם רקמת המוח באונת המצח).

            5% - בגין תסמונת בתר חבלתית (P.T.S.D) הנובעת מהתאונה.

8.         גם אין מחלוקת בין הצדדים כי תעודת ביטוח החובה במסגרתה ביטחה כלל את הרכב, איננה מכסה ביטוחית "הסעה בשכר" (עמ' 44 לפרו' ש' 3).

9.         טוענת כלל כי במועד פגיעת הרכב בתובעת הקטינה, התקיימה בו "הסעה בשכר", המוחרגת מהכיסוי הביטוחי עפ"י תעודת החובה. על כן אין כיסוי ביטוחי לתובעת במסגרת תעודת החובה.

            מן העבר השני - טוענים קרנית, הנתבע 1 וצדדי ג' 1-2 (להלן: "צדדי ג'"), כי במועד ארוע התאונה הרכב לא שימש ל"הסעה בשכר" אלא למטרות פרטיות (כפי שיפורט להלן).           

            על כן, כלל היא זו שחייבת לפצות את התובעת על נזקיה, מכח תעודת החובה.